הסרט התיעודי זה מביא סיפורה של אלפריד. מספר שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הורו שלטונות צרפת לכל תושבי שטרסבורג לעזוב את העיר ולהתפנות לפריגו במחוז דורדון שבדרום-צרפת, כי העיר האלזסית הסמוכה לגרמניה וסביבתה הפכו לשטח צבאי סגור. גם עיריית שטרסבורג עברה לפריגו והמשיכה לטפל שם בתושביה. עוד לפני המועד שנקבע ארז אביה של אלפריד את השטיחים האוריינטלים שהוא התמחה במסחר בהם ובתיקונם ונסע עם משפחתו, רעייתו ובתו דרומה לפריגו. אלפריד היתה אז בת שלוש-עשרה. לאחר יותר משישים שנה חוזרת אלפריד אל המקומות בהם בילתה את שנות המלחמה ונעוריה. היא רואה את הבית בו התגוררה עם הוריה, את בית הספר התיכון בו למדה, את בניין הגסטאפו, ואת האחוזה בה מצאה מקלט. היא נוכחת בתעתועיהם או באי דיוקם של הזכרונות, ומוצאת בארכיון המחוז תעודות קפדניות המאשרות את מה שלא יכלה לשכוח. לסיפורה סוף טוב, כי הרי היא והוריה ניצלו. מתוך מסעה המרתק אל העבר, עולה תחושה חזקה של נס. (fonte: Yad Vashem)